מתודולוגיית CN-CBT

​

הנחת היסוד של הגישה היא שהדרמה אינה רק חיקוי של החיים, אלא מבנה העומק של הנפש עצמה. כאשר אנחנו חווים תקיעות, משבר זהות, דפוסי חשיבה מעכבים או חסמים יצירתיים, אנחנו למעשה לכודים בתוך קונפליקט דרמטי.

מרבית הגישות הטיפוליות כיום מתייחסות לקונפליקטים הפנימיים, למשברי החיים או לחרדות כאל מכשולים שיש להסיר, או ללמוד לחיות איתם. ב-CN-CBT  נקודת המבט היא הפוכה: הקונפליקט הפנימי הוא לא מכשול – הוא המצפן.

כך שבטיפול בגישת CN-CBT, במקום לנסות לפתור את הקונפליקט הזה – שפעמים רבות נחסם על ידי מנגנוני הגנה, חרדה או "קוצר רואי מכוון" – אנחנו מעבירים את המאבק אל הדף.

​

המעבדה הרגשית: הכוח שב"הזרה"

בגישת ה-CN-CBT, הדמיון שלנו פועל כמעבדה רגשית. באמצעות כתיבה ואפיון של דמויות בדיוניות, אנחנו מייצרים פעולה של 'הזרה' – מרחק בטוח המאפשר לנו לכתוב ולהתבונן בעלילת סיפור בדיונית, ובכך להרחיב את המרחב הרגשי והאישי שלנו.

כאן מתרחש השיא (האמנותי-הדרמטי, והקליני): כשאנחנו מעצבים דמות בדיונית ויוצרים עבורה קונפליקט פנימי, הלא-מודע שלנו מציף את האמת. המאבק הקיומי של הדמות שעל הדף, הוא הדהוד ישיר של הקונפליקט הקיומי (המודע או הלא מודע) שלנו. דרך חוויית חייה של הדמות, הנפש שלנו זוכה בהזדמנות לחוות מחדש כנות, שחרור ואושר – הזדמנויות שהפחד לרוב מונע מאיתנו לאפשר לעצמנו במציאות.

​

שלושת מושגי היסוד של הגישה

הטרנספורמציה ב-CN-CBT אינה מקרית, והיא נשענת על מנוע קליני ומבני מוגדר:

​

ה"אקונפליקט"(Echonflict): המנוע הרעיוני. המצב שבו הקונפליקט הבדיוני של הדמות מהדהד את הקונפליקט הקיומי שלנו. זיהוי ה"אקונפליקט" מאפשר לנו לקרוא את 'הכתובת שעל הקיר' של חיינו, דרך עיניה של הדמות.

​

האקטיבציה הדרמטית: הפעולה בפועל. עצם פעולת היצירה (והכתיבה הדרמטית), מנתקת אותנו מדפוסי הימנעות ופאסיביות רגשית. זוהי התנהגות אקטיבית ומכוונת מטרה, המעבירה אותנו מעמדה פאסיבית לעמדה אקטיבית של יוצרים.

 

התמרה אסתטית: התוצאה הסופית. הרגע שבו פתרון הקונפליקט על הדף הופך לשינוי תודעתי, לגיבוש זהות ולנרטיב חדש ואדפטיבי בחיי המציאות שלנו.

​

"הכתובת שעל הקיר": בין כנות למסך הגנה זמני.​

מרבית המשברים בחיינו אינם מתרחשים בחלל ריק. לעיתים קרובות ישנם סימנים מוקדמים הנשזרים לאורך הדרך. אולם, כדי להגן על עצמנו מפני פחד עמוק או מפני כאב השינוי, הנפש שלנו משתמשת לעיתים במנגנון הגנה של "עיוורון זמני". היא מייצרת עבורנו סיפור כיסוי שמטרתו לשמור עלינו, במודע או שלא במודע, באותם רגעים שבהם המציאות כבדה מכדי לשאת אותה.

המנגנון הזה, שהיה חיוני עבורנו בעבר, עלול לאורך זמן לגבות מחיר רגשי כבד. כאשר הפער בין הסיפור הפנימי למציאות החיצונית גדל, הוא עלול להוביל לתחושת ריחוק עצמי, בדידות, או כאב מתמשך.

​​

התהליך הטיפולי בנוי משלושה שלבים מובנים:

​

1. לראות דרך הדמות. אנחנו מתבוננים בדמות: מה היא מצליחה לראות, ומה עדיין קשה לה לראות. דרך הדמות שאנחנו כותבים, אנחנו לומדים לזהות גם אצלנו מקומות שבהם הנפש מגינה על עצמה באמצעות סיפורי כיסוי - לא מתוך בחירה מודעת, אלא מתוך צורך רגשי עמוק לשמור על יציבות. 

2. יצירת הקונפליקט הפנימי בעלילה: כדי שהדמות הבדיונית (ואנחנו) תראה את "הכתובת שעל הקיר", אנחנו מובילים אותה לנקודת מפנה - לקונפליקט פנימי: שלב בעלילה שמזמין אותה לעצור ולהקשיב לעצמה. כאן מתחיל לפעול ה"אקונפליקט": ההדהוד בין הקונפליקט של הדמות לבין הקונפליקט הפנימי שלנו. 

3. ההכרעה המוסרית ועיצוב הזהות: ברגע השיא של הסיפור, הלא-מודע צף על פני השטח, ו"הכתובת שעל הקיר" ממש זוהרת. כעת, הדמות נדרשת למפגש אמיץ עם פחדיה - לבחירה בין שני צרכים פנימיים מנוגדים: צורך שמגן עליה, מול צורך שמקרב אותה לעצמה (צורך אותנטי).

 

בסיפור דרמטי, הדמות אינה יודעת מי היא באמת בתחילת העלילה – היא רק חושבת שהיא יודעת. רק ברגע הבחירה בקונפליקט הפנימי (הקיומי), נחשפת בפניה (ובפנינו) זהותה האמיתית. כאשר אנחנו מנסים להעניק לדמות פתרון שעוקף את הכאב האמיתי – המערכת הרגשית שלנו תזהה מיד את חוסר האותנטיות בסיפור. 

בדרמה, האמת לעולם יוצאת החוצה: היצירה עצמה כמו מבקשת מאתנו לכתוב דמות שלוקחת אחריות. כשהדמות שלנו מכריעה באומץ ומנצחת את התקיעות (הכניעה לפחד העמוק), נחווית חוויה רגשית חדשה של ערך, ובמהלכה אנחנו מעצבים מחדש את הזהות של מי שאנחנו בוחרים להיות במציאות.

​​​

מה הופך את הגישה לחדשנית?

בגישות טיפוליות מבוססות נרטיב, המטרה היא ללמוד לחיות לצד הקונפליקט הקיומי ולפעול למרות קיומו.

הבשורה של ה-CN-CBT היא שאין הכרח להשלים עם קונפליקט קיומי – להפך: כתיבת הסיפור מעוררת בנו צורך פנימי, אותנטי, לעבד את הקונפליקט בצורה אקטיבית דרך הדמיון. במילים אחרות: המסע שהדמות עוברת על הדף הוא מסע שמתחיל בתוכנו, ובמהלכו אנו, הכותבים את מסעה, עוברים את השינוי התודעתי העמוק והמשחרר ביותר.