החיים אינם עלילה שנכפתה עלינו. הם סיפור שאנחנו יכולים לכתוב מחדש, מתוך כנות ואחריות אישית.

המטופל אינו רק כותב סיפור. הוא עובר חשיפה דרמטית.

יצירה דרמטית אותנטית היא בעצמה תהליך פסיכולוגי של גיבוש זהות.

הימנעות מובילה לכתיבה לא טובה: ככלל, הנפש מעדיפה כתיבה אנטי-דרמטית על-פני כאב פנימי.

אקטיבציה התנהגותית: הדמות חותרת להיכנס לסיטואציה שממנה המטופל הכותב מנסה לברוח, על כן הוא מודרך ליצור את האירוע הזה בכנות בלתי מתפשרת.

המבנה של הסיפור הדרמטי הוא המבנה של טיפול מוצלח ("פחד, כנות, שחרור" – קליפת האגוז של כלל הפסיכותרפיות)

האותנטיות הדרמטית היא תנאי לכנות פסיכולוגית, ולהפך.

הפסיכולוגיה הקלאסית מבקשת לתקן את הפגום. ה-CN-CBT הופכת את הקונפליקט לחומר גלם טיפולי.

מודל האקונפליקט: הדהוד קונפליקט הדמות בתודעת הכותב. הבאת הלא-מודע אל המודע. המקום שבו ההד (Echo) של היצירה פוגש את הקונפליקט (Conflict)  של הנפש.

המטרה אינה 'לספר מחדש'. המטרה היא לחולל טרנספורמציה דרך הפעולה של הדמות.

זהות אישית אינה קשיחה. היא 'תחושת אופי': מערכת דינמית של מחשבות, רגשות ופעולות.

הכרעה מוסרית חדשה של הדמות משנה את מאזן הכוחות בנפש - כך מתעצבת תחושת אופי חדשה.

להיות בכנות מול היצירה שלנו, זה אומר להיות כנים מול עצמנו.

הכתיבה היא אקטיבציה התנהגותית. הבחירה של הדמות בקונפליקט תגלה לכותב מי הוא באמת.

לא נבקש מהמטופל לספר את הטראומה. נבקש ממנו לאפיין דמות שנושאת קונפליקט הדומה לשלו.