"אמנות שאינה מרפאת, אינה אמנות"
(אלחנדרו חודורובסקי, "ריקוד המציאות")
בימים אלו אני שוקד על כתיבת ספר בשם "המדריך לירח", המבוסס על עקרונות גישת
ה-CN-CBT. הספר נועד להעניק לקוראים את הכלים לפתח חשיבה יצירתית
ויצירתיות רגשית חיובית, ובכך להפוך, במידה רבה, למטפלים של עצמם.
יצירתיות רגשית חיובית (ירח) היא הזמנה לברוא ולהבריא.
היא המדריך הפנימי שלנו להגשמת מטרותינו החשובות ביותר: לשפר את הביטחון העצמי
שלנו, לחזק קשרי אהבה, ולבחור איך לחיות.
מלאכת עיצוב הרגשות היא גולת הכותרת של היצירתיות הרגשית החיובית,
והיא נושאת עמה גמול מיידי – שהרי הדמיון מאפשר לנו לחוות חוויה רגשית עמוקה
על-ידי יצירתה. אמנם לא כולנו יצירתיים באותה מידה, אך לכולנו יש יכולת יצירתית
שחשוב לפתח. לא יהיה זה חתרני לומר כי יצירתיות היא ההפך הגמור מרכוש –
ככל שמשתמשים בה יותר, כך היא משתבחת.
"אנחנו חווים את המציאות דרך המשמעות שאנחנו מעניקים לה"
(אלפרד אדלר)
המסע הרגשי של הדמות: פחד ◄ כנות ◄ שחרור
היצירתיות הרגשית החיובית שמה דגש על הקשר ההדוק שבין איכות הרגש לבין איכות היצירה (האותנטיות הדרמטית). בסיפור הדרמטי, התהליך שעוברת הדמות הראשית מדמה את הנחת היסוד של כל תהליך פסיכולוגי: פחד, כנות, שחרור.
-
הפחד: הדמות מופעלת בתחילה על ידי פחדיה, ומנהלת מאבק (מודע או סמוי) כדי לשמר את המגננות שלה מול המציאות.
-
הכנות: הרגע שבו היא הופכת פתוחה וגלויה כלפי עצמה, ומאפשרת לשינוי להתרחש.
-
השחרור: השלב שבו הדמות (כמו המטופל) משיגה את מבוקשה – הרמוניה פנימית, שלווה וגאולה אישית.
בספרו "שלושה שימושים לסכין", הגדיר המחזאי והתסריטאי זוכה הפוליצר דיוויד מאמט את הדרמה בת שלוש המערכות כמהלך של "תזה, אנטיתזה, סינתזה".
הגדרה זו לא רק שאינה מתנגשת עם הנחת היסוד של הפסיכותרפיה – אלא שהיא אף מחזקת אותה. למעשה, גם המדיטציה הבודהיסטית, כמו גם הפסיכותרפיה על צורותיה השונות,
משרתות את המבנה הסיפורי בן שלוש המערכות, בשאיפתן לגרום לאדם לפעול כנגד פחדיו,
להיות גלוי עם עצמו, ולהגיע להרמוניה ושלווה.
כשהנחת היסוד הזו מתממשת על גבי הדף, לנגד עיני הקורא מתרחש סיפור מסע פסיכולוגי שלם.
זהו לעיתים תמציתו של טיפול מוצלח, ולעיתים – תמצית התהליך של הטיפול העצמי שעובר
הכותב במהלך היצירה. שכן, המסע שהדמות עוברת הוא מסע שמתחיל בנו, ובמהלכו אנחנו, הכותבים את מסעה, עוברים שינוי תודעתי עמוק.