פסיכולוגיה נרטיבית-דרמטית הינה תשתית רעיונית ויישומית השואפת להניח יסודות לזרם חדש בעולם הטיפול. הגישה משכללת את עקרונות הפסיכולוגיה הנרטיבית הקלאסית, ומציעה סינתזה מקורית שבין הקונפליקט הדרמטי לבין שינוי קוגניטיבי-התנהגותי.
את אבני היסוד לתשתית זו מניחה גישת ה-CN-CBT - מתודולוגיה טיפולית שאותה אני מפתח.
הגישה הקלינית והחשיבה הפסיכולוגית שמאחוריה מתעצבות ומתפתחות במקביל, מתוך התובנה שהסיפורים שאנחנו כותבים יכולים לשנות באופן אקטיבי את דפוסי החשיבה והתגובה שלנו, ובכך לעצב מחדש את סיפור החיים שאנו חווים במציאות.
הטיפול בגישת CN-CBT נשען על עיקרון ה"הזרה": במקום לצלול ישירות אל אמונות היסוד השליליות (כמו בגישות ה-CBT וה-LICBT), אנחנו מכוננים מרחב יצירתי בטוח.
באמצעות הדמיון והסיפור הבדיוני, המטופל כותב את הסיפור של הדמות – אך ממרחק המגן עליו מפני הצפה. ההרחקה האמנותית הזו מאפשרת לעבד את הרגשות, לזהות דפוסי חשיבה, ולחולל שינוי קוגניטיבי-התנהגותי מעשי, תוך שמירה על חוסן המטופל ועל גבולות המרחב הטיפולי.
הפרדוקס הדרמטי-פסיכולוגי (הבסיס לגישה):
מאמרי ("הפרדוקס של הכתיבה הדרמטית") נפתח בטענה כי כותבים רבים (תסריטאים בעיקר) נוטים לחפש נוסחאות ושבלונות, במקום ליצור עלילה מקורית. המודל שפיתחתי מזהה את הסיבה לכך כפסיכולוגית במהותה:
הקונפליקט הקיומי: במהותו העמוקה, סיפור דרמטי עוסק בהכרעה מוסרית הניצבת בפני הדמות הראשית, שהיא למעשה התמודדות עם הפחד העמוק שלה (נטישה, דחייה, כישלון).
הימנעות: הקונפליקט של הדמות הבדיונית מעמת את הכותב עם הקונפליקט הקיומי האישי שלו. הרצון להימנע מהתמודדות עם הקונפליקט האישי הוא המנגנון שמוביל כותבים רבים לחטוא ליצירה (לכתוב "סיפור כיסוי" או "סיפור סוג ב'").
הפרדוקס: כדי לכתוב אמת אמנותית, על הכותב להתמודד עם האמת הפנימית שלו. הניסיון לברוח מה"עצמי האמיתי" מוביל לבריחה ממהות הכתיבה הדרמטית.
מחולל הטרנספורמציה: ה"אקונפליקט".
האקונפליקט (Echonflict - הדהוד הקונפליקט) הנו המונח המרכזי המתאר את המנגנון שפותר את הפרדוקס:
העצמת האפשרות המוסרית והערכית
כותבים רבים, כמו גם מטופלים, לכודים ב"סיפורי כיסוי" שהם מספרים לעצמם. באמצעות כתיבה על-פי מבנה הסיפור הדרמטי, ששיאה בכתיבת רגעי ההכרעה בקונפליקט הקיומי של הדמות, אנחנו מזהים את המצפן המוסרי האותנטי של המטופל. אנחנו מאירים ומעצימים את הבחירה הערכית והנכונה ביותר עבור הדמות, ובכך מאפשרים לו לכתוב את "היום שאחרי" – מסייעים לו לגבש 'תחושת אופי' חדשה, המעצבת מחדש את זהותו במציאות.
למי הטיפול מתאים?
לאנשים בצמתי חיים ומשברי זהות, שמרגישים שהסיפור האמיתי שלהם "חמק מהעלילה"
והם חיים בתוך תסריט שנכתב עבורם על ידי פחדיהם.
ליוצרים, כותבים ותסריטאים: שמרגישים חסומים רגשית או יצירתית, ומבינים שההימנעות מהקונפליקט של הדמות שלהם, היא למעשה בריחה מהקונפליקט הקיומי האישי שלהם.
האם הטיפול מתאים להתמודדות עם טראומה או משקעי עבר מורכבים?
הגישה הטיפולית והפסיכולוגיה הנרטיבית-דרמטית נוגעות באופן עמוק בכאבים, פחדים
ומשקעים רגשיים, אך חשוב להדגיש: אין מדובר בטיפול חשיפתי בטראומה (ולא נעשית בו הצפה או שחזור ישיר של אירועי עבר טראומטיים).